15/11/2019   יום ששי

צוואות הדדיות

ייעוץ אישי

קישורים

ארכיון חדשות

אודות

עמוד הבית




קבל חדשות ומאמרים ישירות לתיבת הדואר

:שם פרטי

:שם משפחה

:דואר אלקטרוני


משמורת ילדים והסדרי ראיה

בעלי חיים


השופט שוחט: הסדרי ראיה – של בעלי חיים.

גרסא להדפסה



בפסק דין יוצא דופן בתוכנו, דן השופט ש. שוחט בתביעה לקביעת הסדרי ראיה הנוגעים לבעלי חיים ובנסיבות של אותו ענין, דוחה ביהמ"ש את התביעה.


את פסק דינו המענין, פותח השופט ש. שוחט במילים הבאות:

"מעשה בחתולה עיוורת וכלבה חסרת רחם שנאספו אל ביתם של התובע והנתבעת וזכו לטיפול מסור, ליד מלטפת ולהרבה חום ואהבה.
לימים נפרדה דרכם של בני הזוג. הנתבעת עזבה את דירת המגורים, בה התגוררה יחד עם הנתבע, ונטלה עמה את החתולה שזכתה לשם ג'ין אייר ואת הכלבה העונה לשם שיינה.
ביום 2.3.03 ,כשנתיים לאחר הפירוד, הגיש התובע את התובענה שבפני בה עתר ל'משמורת משותפת' על החתולה והכלבה וכלשונו "להורות על חלוקה שוויונית של זמן השהייה של בעלי החיים בין התובע לנתבעת". לחלופין עתר הוא לקבלת אחד מבעלי החיים לבעלותו הבלעדית ולמסירת בעל החיים האחר לבעלותה הבלעדית של הנתבעת".

בכתבי טענותיהם נחלקו בני הזוג באשר לנסיבות הבאתם של בעלי החיים אל דירת המגורים בה התגוררו וכל אחד הפליג אודות הטיפול המסור שהעניק לבעלי החיים. למקרא האמור בכתבי הטענות, דומה היה, שבני הזוג התייחסו לבעלי החיים משל היו ילדיהם הקטינים, משנפרדו בני הזוג הפכו בעלי החיים ,מבחינתם, לחפצים, לרכוש משותף שיש להאבק על חלוקתו.

בפסק דינו, מנתח ביהמ"ש את הסוגיה הנוגעת לסיווגם המשפטי של בעלי חיים וקובע את הקביעות הבאות:

(1). לצורך הניתוח המשפטי מפנה ביהמ"ש, לחוקים המטילים על בני האדם, חובות מוסריים כלפי בעלי חיים, כגון: חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד- 1995; חוק הגנת חיות הבר, תשט"ו- 1955; תקנות בעלי חיים (שחיטת בהמות), תשנ"ד- 1944; חוק צער בעלי חיים (ניסויים רפואיים) , תשנ"ד- 1994.

(2). ביהמ"ש מציין, כי בחר הוא להפנות דווקא לדברי חקיקה אלה כדי להבהיר שמול החובה המוסרית המוטלת עלינו כבני אדם לא להתעלל בחיות, קיימת זכותם של בעלי החיים שלא ינהגו בהם כך. אמנם, זכות זו של בעלי החיים היא זכות יחסית ולא מוחלטת שהרי מותר לשלול מהם את הזכות הבסיסית ביותר המוענקת ליצור חי - הזכות לחיים - ובלבד שזה יעשה לתכלית ראויה ובדרך המותרת בחוק תוך צמצום ומיזעור הכאב והסבל שנגרם להן. יחד עם זאת יש בזכויות היחסיות הללו, המוקנות בדברי החקיקה הנ"ל, כדי להבהיר שהמשפט הפוזיטיבי הישראלי אינו מתייחס אל בעלי החיים ,בכל מצב, כאל חפצים אלא רואה להתייחס אליהם בעניינים מסוימים כאל יצורים חיים בעלי רוח ונשמה והעניק להם אף הגנה.

(3). יחד עם זאת, ביהמ"ש מוצא לנכון לציין, כי אין הוא מתכוון בדבריו אלה להשוואת בעל החיים לבן תמותה, שכן בן התמותה הוא היחיד עליו נאמר במשפט הישראלי שהוא כשר לזכויות וחובות וכשרותו זו הינה "מטיבו ומטבעו". כשרות כזו אינה קיימת בבעלי החיים ככאלה והאסכולה המצדדת בהענקת זכויות לבעלי חיים אינה מקובלת לא בחקיקה ולא בהלכה. הזכויות אליהן מתכוון ביהמ"ש, מקורן בבני האדם והן מוענקות לבעלי החיים משום רצונם של בני האדם עצמם.

(4). משכך, קובע ביהמ"ש, שראוי ונכון שנקודת המוצא לענייננו אנו לא תהא בהתייחסות לג'ין אייר ולשיינה כאל חפצים, אלא כאל יצורים חיים ובעלי נשמה.

(5). במסגרת פסק דינו, מוצא ביהמ"ש לנכון, לפרט אף את המשפט המשווה בסוגיה זו ומגיע למסקנה, כי המשפט המערבי המודרני אינו רואה בבעל חיים אישיות משפטית, אם כי מתייחס הוא אף לזרם ההולך וגובר במשפט האמריקאי אשר מתייחס לבעלי החיים ובמיוחד לחיות הבית לא כאל חפצים, אלא כאל יצורים חיים, בעלי נשמה ורגש.
מסקירת המשפט המשווה, מגיע ביהמ"ש למסקנה, כי גישה הרואה בבעל חיים כקנין, אינה מעניקה למערכת המשפטית כלים לפתרון תובענות הנוגעות להם ולתוצאה ראויה.

(6). וביחס לענין אשר נדון בפניו, מינה ביהמ"ש מומחה אשר ביסס את חוות דעתו על עיקרון "טובת בעלי החיים" מתוך הסתכלות על איכות חייהם ותוך התעלמות מהצער או הסבל שייגרם למי מהצדדים שלא יוכל להחזיק בהם.

מסקנותיו של המומחה, לאחר שבדק את מקום המחיה של ג'ין אייר ושיינה ואת הקשר שלהם לכל אחד מהצדדים, היו כי אין להפריד בין החתולה לכלבה ואין להוציא את החתולה ממקומה הנוכחי. כמו כן, קבע המומחה, כי יש לאפשר הסדרי ביקור בין התובע לכלבה פעם בשבוע, למספר שעות, בביתו של התובע ואחת למספר שבועות לסוף שבוע.

(7). חרף המלצתו זו של המומחה בדבר הסדרי הראיה, קבע ביהמ"ש בפסק דינו כי אין הוא מקבל המלצה זו. בין יתר נימוקיו קובע ביהמ"ש, כי הקשר בין התובע לכלבה איננו קשר עמוק וכן, כי נראה, שהתעקשותו של התובע לקבל את הכלבה שיינה לא באה לשמה, אלא מהווה מבחינתו של התובע כלי, דרכו ישמר לו קשר מסוים עם הנתבעת. ביהמ"ש קובע, כי לא הוכח בפניו, כי המפגשים הללו נחוצים לשלמותם הנפשית של בעלי החיים שבפניו.

(8). בנסיבות אלה, דחה ביהמ"ש את התביעה על כל עתירותיה.


תמ"ש (ת"א) 32405/01 פלוני נ' פלונית (לא פורסם – פס"ד מיום 18.3.04) – מס"ד 61
3/21/2004



תאריך: 06/12/2004



אורן שבת, עו"ד ...
פסקי דין עליון
פסקי דין מחוזיי...
פסקי דין - משפח...
פסקי דין של בד"...
אבהות
אלימות במשפחה
בית הדין הרבני
בית המשפט לענינ...
הגנת הפרטיות
הסכמים
ידועים בציבור
ירושה וצוואות
מזונות אשה
מזונות ילדים
מרוץ הסמכויות
משמורת ילדים וה...
סעדים זמניים
סרבן גט
רכוש
שת"פ ברשת
09-9545033 :פקס 09-9543895 :טלפון

צוואות הדדיות  |  ייעוץ אישי  |  קישורים  |  ארכיון חדשות  |  אודות  |  עמוד הבית

האתר נבנה ע"י Guru4rent בניית אתרים